השמירה על היגיינה בחדרי הניתוח הינה כלל ברזל, שלא ניתן לעבור עליו, כאשר השאיפה היא למנוע כל זיהום אפשרי אצל המנותחים. איך עושים זאת, ומאיפה הכל התחיל? על כך במאמר שלפניכם.
רקע היסטורי
ההיסטוריה של המדע רצופה גילויים רבים. רק שילוב בין חדות אבחנה יוצאת דופן יחד עם יכולת בידוד וניסוח הגילוי תוך שימוש במתודות מדעיות מדידות ומדויקות הצליח להביא אותנו לרמת קידמה, שבשנים עברו ניתן היה רק לחלום עליה. לאחד מהגילויים המשמעותיים ביותר בתחום זה אחראית לא אחרת מזו שכיום נחשבת כמייסדת ענף הסיעוד הרפואי המודרני, פלורנס נייטינגייל.
היא זו שפיצחה, בין היתר, את הקשר הישיר שבין הקפדה על רמת ההיגיינה בסביבת הפצועים שבהם טיפלה במלחמת קרים, וביתר שאת בחדרי הניתוח שבהם החולים מצויים בסכנה מוגברת להדבקות בזיהומים מסוכנים, לבין הפחתה משמעותית באחוזי התמותה של החיילים במתקנים הרפואיים הצבאיים.
היגיינה בחדר הניתוח מאז ועד היום
נייטינגל גילתה ששמירה על ניקיון הסביבה, אוורור החלל, חיטוי מכשירים ומשטחי עבודה ושיפור התנאים של החיילים הפצועים מבחינת צפיפות, תזונה וכן הלאה – כל אלה הפחיתו באופן ניכר את מספר מקרי המוות. היא הנחילה הלאה את הידע הזה בבית הספר לסיעוד שפתחה.
ניתן לראות באופן מובהק כיצד היסודות שהניחה והפיתוחים שהתבססו עליהם במרוצת השנים, הביאו לבסוף לכך שכיום לרשותם של מנתחים, למשל מומחה לכירורגיה כללית ולפרוסקופית, עומד מגוון רחב של חומרי חיטו, ויש הכרח להשתמש בהם תוך ציות לפרוטוקולים מפורטים שתוקפו מדעית באינספור ניסויים ומעקבים במרוצת השנים, ואשר מכתיבים שמירה קפדנית על היגיינה.
הכנה לניתוח
החזית הראשונה שבה נלחמים בזיהומים היא שמירה על סביבת חדר הניתוח עצמו. דלתות הכניסה אליו כפולות, אין בו חלונות, הוא מוגן מפני כניסת אבק על ידי שימוש במסנני אוויר מיוחדים, ואישור כניסה אליו ניתן רק לצוות שהוכשר לכך במיוחד.
אנשי הצוות בחדרי הניתוח לבוש במדים מיוחדים שצבעם שונה, כדי להבדיל אותם משאר הצוות הרפואי, והם מכסים את שיערם בכובע, נעליהם בערדליים וידיהם בכפפות – כולם חד פעמיים וסטריליים. גם זאת רק לאחר קרצוף יסודי וממושך של כפות הידיים בסבון אנטיספטי ונוסף על שימוש במסכות פנים להגנה מפני פיזור של רסס טיפתי מהפה ו\או האף.
הניתוח עצמו
הכלים הרב פעמיים שבהם משתמש\ת הרופא\ה מעוקרים (עוברים סטריליזציה) לפני כל פרוצדורה רפואית פולשנית, ולעולם לא נעשה שימוש באותם כלים למטופלים שונים. בכלל, כיום קיימת נטייה לשימוש בכלים חד פעמיים עד כמה שניתן, וזאת כדי למנוע זיהום צולב בין מטופלים.
האיבר שבו מבוצע הניתוח הוא היחידי שנחשף בעוד ששאר הגוף נותר מכוסה, וגם הוא מחוטא ביסודיות באמצעות שימוש בחומרים אנטיספטיים ייעודיים. חומרי החבישה גם הם סטריליים וחד פעמיים, והם – כמו גם כל הכלים והאביזרים שבהם נעשה שימוש במהלך הניתוח – עוברים ספירה דקדקנית לפני ואחרי הפרוצדורה, כדי לוודא שלא נשכח שום גוף זר בתוך גוף הפציינט.
סיכום
שמירה על רמת היגיינה נאותה מחייבת שימת לב לפרטי הפרוטוקולים (שנכתבו, נבדקו ושופרו במשך מאות בשנים). הקפדה על מילוי ההוראות בהם, הוכיחה עצמה שוב ושוב כמצילת חיים.
